החלטה בתיק ה"פ 53440-07-13

1.         המבקש מבקש לפטור אותו מתשלום אגרה "בהעדר".

2.         ענייננו בהמרצת פתיחה שכותרתה: "תביעה למתן פסק דין הצהרתי". הנתבעת מוגדרת על ידי התובע: "מדינת ישראל - באמצעות רשמיה ושופטיה של היכל כאילו הצדק בתל אביב".

במסגרת התביעה טוען התובע, כי ב- 19 הליכים שבהם הוא נקט,  פטרו אותו הרשמים או השופטים מתשלום אגרת בית משפט ובכל בקשות הפטור הוא הסתמך על תקנות 14 ד' ו-ה' לתקנות בתי המשפט אגרות תשס"ז - 2007 (להלן: "התקנות"), וכי בכל ההליכים בהם דחו את בקשתו לקבל פטור מתשלום אגרה ו/או הפקדת ערבון ו/או שניהם כאחד, התעלמו כל המותבים ללא יוצא מן הכלל מהאמור בתקנה 14 אשר על פי פרשנותו, מחייבת ליתן לו פטור בכל התיקים מבלי שהוא יצטרך להוכיח שוב ושוב את זכאותו לפטור.

על כן הוא מבקש להצהיר, שהוא זכאי לפטור מתשלום אגרה עד אשר יוחלט אחרת וכי כל ההליכים בהם נקט, שנמחקו בשל אי תשלום אגרה יחודשו, וכי המדינה תשפה אותו בגין ההוצאות שנגרמו לו.

3.         בבקשה לפטור מתשלום אגרה טוען המבקש, כי הוא נכה. מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי, פנה ללשכת הסיוע המשפטי כדי לקבל סיוע אך לא קיבל התייחסות לפניותיו.

מפנה לפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת צ'רניאק בע"ר 34171-02-13 ולפיו נקבע כי הוא פטור   מאגרה  באותו  הליך  וכן    מפנה   לחקירת  יכולת   שנערכה   לו   בתיק   הוצל"פ 01-36568-10-8. (לפני מספר שנים).

מצין, כי מאז שניתנו אותן החלטות לא השתנה מצבו הכלכלי ולא ניתן לטעון, שהוא לא מניח תשתית מספקת להוכחת זכאותו לפטור מהאגרה, רק בשל כך שאין באפשרותו לצלם כל פעם מחדש את המסמכים התומכים בעובדות.

            הבקשה נתמכת בתצהיר אשר לא צורפו לו מסמכים כלשהם.

4.         ב"כ היועמ"ש בתגובתה טוענת, כי יש לדחות את הבקשה ממספר נימוקים מרכזיים:

א)         הבקשה לא מניחה תשתית עובדתית ולא נתמכת באסמכתאות רלוונטיות וסגנונה בוטה ובלתי ראוי, כך שיש לדחותה על הסף.

ב)         לחלופין, יש לדחות את הבקשה לגופו של עניין, שכן עסקינן במתדיין מסדרתי אשר נושא בנטל כבד יותר להוכחת תנאי תקנה 14 לתקנות. והטענה ולפיה לא מצרף מסמכים כיוון שאין באפשרותו לצלם בכל פעם מחדש את המסמכים היא טענה קלושה ולא משכנעת במיוחד, בשים לב למספר התביעות שהוא הגיש ולבחירתו להגיש בקשות סרק.

            נטען, כי לא צורפו מסמכים אשר פורסים תמונה מלאה ועדכנית על אודות מצבו הכלכלי של המבקש כנדרש ממנו בדין, ופעם אחר פעם כבר נפסק, כי אין לקבל את הטענות שהוא מעלה ועל כך למשל הפנו לפסק הדין בע"א (ת"א)  25975-09-12 מייק ואן קול נ' עופר שריר.

עוד צוין, כי כבר הובהר למבקש בבג"ץ 4441/12 מייק ואן קול נ' מדינת  ישראל, כי אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר תשלום קצבת נכות, אין בו כשלעצמו להעיד על מצב כלכלי, מה עוד שהוא לא צירף לבקשה את אותו אישור של המוסד לביטוח לאומי.

ג)          באשר להיעדר עילת תביעה:

נטען, כי התובענה נעדרת עילה. כל בקשה לפטור מאגרה נבחנת לגופה ועל מבקש פטור מאגרה לעמוד בכל בקשה מחדש בנטל הראייתי שהטיל עליו המחוקק להוכיח העדר יכולת כלכלית וכי ההליך מגלה עילה.

הסעד המבוקש בתובענה מנוגד לדין ועל כן ההליך נעדר עילה.

5.         במקום להגיש תשובה לתגובה הגיש המבקש ביום 11/9/13 בקשה שכותרתה: "בקשה נחרצת למתן פטור מתשלום אגרה בהעדר".

בסעיף 8 לבקשה הוא כתב, כי הוא לא קיבל תגובה של המדינה ומחה על כך, שבהחלטתי מיום 29/7/13 (כאשר הגיש את הבקשה לפטור מאגרה) לא נתתי מיידית החלטה "בהעדר" כבקשתו אלא קבעתי, כי קיימת זכות תגובה ותשובה על פי התקנות.

כיוון שהמבקש מבקש "נחרצות" כי אתן החלטה בבקשה, אני אכן נותנת החלטה זו.